רשימות על עבודה עם AI
תנו לסוכן הראשון שלכם הרשאת קריאה ותו לא
סוכן הוא גישה למידע, כללים כתובים ולוח זמנים. ההחלטה החשובה ביותר היא להפריד הרשאות קריאה מהרשאות פעולה, ולבדוק את הכללים בהרצת ניסיון.
לסוכן שלושה חלקים, ורק אחד מהם קשה
סוכן שימושי מורכב משלושה רכיבים. גישה למידע, כלומר מחברים או כלים שמאפשרים לו לקרוא ממקור. כללים, כתובים במפורש. ולוח זמנים שמריץ את הבדיקה בלי שמישהו מבקש.
הראשון והשלישי הם אינסטלציה. השני הוא המקום שבו סוכנים מצליחים או נכשלים, כי מודל יכול ליישם רק תנאי שהצלחתם לנסח. "תעדכן אותי אם קורה משהו מעניין" הוא לא תנאי. "תתריע כשמחיר של פריט אצל ספק זז ביותר מ-5% לעומת שבוע שעבר" הוא תנאי. אם אי אפשר לכתוב את הטריגר, אין לסוכן מה לבדוק.
קריאה ופעולה הן הרשאות נפרדות
ההחלטה התכנונית החשובה ביותר היא להתייחס להרשאות קריאה ולהרשאות פעולה כאל שתי הענקות נפרדות. סוכן שיכול לקרוא נתוני שוק, מחירון או תיבת דואר לא אמור להחזיק גם בזכות לשלוח הזמנה, לשלוח הודעה או לשנות רשומה, אלא אם נתתם לו אותה במכוון.
הנימוק הוא מחיר הטעות. קריאה שגויה מייצרת התראה שגויה, ואתם מפסידים דקה. פעולה שגויה מייצרת הזמנה, מייל שלקוח כבר קיבל, תשלום שיצא מהחשבון. הראשון הוא מטרד. השני הוא אירוע, וחלק מהאירועים אי אפשר להחזיר.
בגלל זה הרבה סוכנים ראשונים נבנים הפוך. נותנים להם חיבור רחב כי קל יותר להקים אותו, ומתכננים שההגבלה תגיע אחר כך מההנחיה. הנחיה היא הוראה, לא בקרת גישה. אם ההרשאה קיימת, אפשר להשתמש בה, ולכן הצמצום צריך לקרות במקום שבו ניתנת הגישה.
פעולה שאי אפשר להחזיר דורשת אדם
כשסוכן כן צריך לפעול, מחלקים את הפעולות לפי הפיכות. ניסוח טיוטת תשובה, הוספת שורה בגיליון או תיוג של מייל אפשר לבטל, ומותר להן לרוץ לבד. שליחה, תשלום, הזמנה ומחיקה אי אפשר לבטל. לאלה הסוכן מכין את הפעולה ואדם מאשר אותה.
כך חלוקת העבודה נשארת הוגנת. הסוכן עושה את מה שבני אדם עושים רע, לבדוק אותו מקור בכל יום בלי לאבד קשב. האדם עושה את מה שהסוכן לא יכול, לשפוט אם שינוי מסוים חשוב לעסק.
הרצת ניסיון היא בדיקה של הכללים
לפני שמרחיבים כל הרשאה, מריצים את הסוכן במצב ניסיון. הוא קורא, מיישם את הכללים ומדווח על מה שהיה מסמן, אבל לא נוגע בכלום. בתחומים רבים יש לזה שם משלהם. במסחר קוראים לזה מסחר על נייר, שבו אסטרטגיה רצה מול תנאי אמת בלי כסף אמיתי.
מתייחסים להרצת הניסיון כאל בדיקה של הכללים, לא של המודל. המדד הוא דיוק ההתראות: מתוך מה ששלח, כמה היה שווה את תשומת הלב שלכם וכמה היה רעש. רושמים גם מה הוא פספס ואתם תפסתם בעצמכם. שבועיים של התראות מספיקים בדרך כלל כדי לראות דפוס.
אחר כך מהדקים את הכללים ומריצים שוב. דיוק נמוך כמעט תמיד אומר כלל מעורפל, סף שקרוב מדי לתנודה רגילה, או מקור שמשנה פריסה לעיתים קרובות. רק כשהדיוק מחזיק זמן מה מרחיבים הרשאות, צעד אחד בכל פעם.
עוד כלל אחד שייך להנחיות: אם שום דבר לא התאים, לא לכתוב כלום. סוכן שמדווח כל בוקר שאין שינוי מלמד אתכם להתעלם ממנו תוך שבוע. שתיקה נושאת מידע רק אם הסוכן מדבר כשצריך.
דוגמה אחת, מצומצמת
צוות רכש צריך לדעת מתי ספק משנה מחירון או מתפרסם מכרז פומבי בתחום שלו. הסוכן קורא כל יום את עמוד הספק ואת רשימות המכרזים, משווה אותם ליום הקודם, ושולח הודעה לאחראי רק כשכלל מתקיים. יש לו הרשאת קריאה ותו לא. ביצוע הזמנה נשאר אצל אדם.
אותו מבנה חל על כל מקור מנוטר, כולל נתוני שוק. שום דבר כאן אינו ייעוץ השקעות. הטקסט מתאר איך בונים את הסוכן, לא מה כדאי לו לעקוב אחריו ולא מה לעשות עם ההתראות שלו.
מה לעשות השבוע
בחרו מקור אחד שאתם בודקים ביד. כתבו משפט אחד שמתאר את השינוי שיגרום לכם לפעול. תנו לסוכן הרשאת קריאה למקור הזה ולוח זמנים, הריצו אותו במצב ניסיון שבועיים וחשבו את הדיוק. אם אתם לא מצליחים לכתוב את המשפט, הכללים הם העבודה, והסוכן אף פעם לא היה החלק הקשה.