רשימות על עבודה עם AI
דווקא הסרטון האיטי יוצא זול
המחיר של לתת ל-Claude לעבור על סרטון לא תלוי באורך שלו, אלא בכמה פעמים התמונה על המסך משתנה, וזה הופך את הכיוון של אילו הקלטות שווה לצפות בהן במלואן.
ההקלטה שאף אחד לא פותח
תארו לעצמכם הודעה: "פספסת את הישיבה, אבל הקלטתי לך, זה שעה וחצי." אתם מודים למי ששלח, שמים את הקישור בטאב של אחר כך, והטאב הזה נשאר פתוח שבועיים עד שסוגרים אותו מתוך רגשות אשמה, בלי שנצפה בו בכלל. לכל מי שאני מלמד יש גרסה כזאת של תיקייה. וובינרים מוקלטים, ישיבת חברה, שיעור מתוך מנוי שכבר שכחתם שיש לכם.
הסיבה האמיתית שאף אחד לא פותח את זה היא שצפייה איטית ולרוב מבוזבזת. שעה וחצי של מישהו מדבר מכילה בדרך כלל בערך ארבע דקות שבאמת צריך. לדלג ידנית כדי למצוא אותן היא עבודה בפני עצמה.
שני מרכיבים במקום קובץ וידאו
הנה השיטה, והיא לא מסובכת ברגע שמבינים אותה. במקום לתת ל-Claude את הווידאו הגולמי, נותנים לו שני דברים: תמונה בכל פעם שהתמונה על המסך משתנה באמת, לא על פי טיימר קבוע, ותמליל מלא של כל מה שנאמר, מקושר לרגע שבו זה נאמר. נותנים לו את שניהם, והוא יכול לענות על שאלות לגבי ההקלטה. מה סוכם לגבי התקציב? מישהו התחייב לתאריך? האם בכלל הראו את שקף המחירים? התשובה מגיעה תוך דקה, בלי שאתם צופים בשנייה אחת.
האורך מתברר כמדד הלא נכון
החלק שלקח לי זמן להתרגל אליו הוא שהמחיר של זה כמעט לא קשור לאורך ההקלטה. הוא קשור לכמה פעמים התמונה באמת משתנה. הרצאה רגועה, מצלמה אחת, דובר שיושב כמעט בלי לזוז ארבעים דקות, מייצרת מעט מאוד תמונות חדשות, כי כמעט כלום לא שונה מרגע לרגע. סרטון של שלוש דקות עם חיתוך כל כמה שניות, מהסוג שבנוי לטווח קשב קצר, מייצר הרבה יותר תמונות מההרצאה, ועולה יותר בעיבוד, למרות שהוא קצר ממנה בהרבה.
כלומר ישיבת החברה בת השעה וחצי, עם דובר אחד ומצגת אחת, היא הקובץ הזול. סרטון הרילס בן תשעים השניות שמישהו ערך בקפידה לרשתות החברתיות הוא היקר. זה הפוך ממה שכל אחד מאיתנו היה מנחש, ובדיוק בגלל זה שווה לדעת את זה.
איפה אני באמת משתמש בזה
אני משתמש בגרסה של זה בעצמי כדי לעבור מהר על הקלטות ארוכות בלי לצפות בהן בזמן אמת. סדנאות פנימיות שהעברתי ואני רוצה לבדוק בהן רגע ספציפי. הקלטות מסך של מישהו שמדגים כלי, כשאני צריך לדעת אם הוא הגיע לצעד שבדרך כלל כולם נתקעים בו. שעה של הקלטת שיעור שהדבר היחיד שמעניין אותי הוא אם נושא מסוים בכלל הוזכר בה. בכל אחד מהמקרים האלה ההקלטה מתנהגת כמו ההרצאה הרגועה ולא כמו הרילס עם החיתוכים, אז החשבון עובד לטובתי.
מה זה לא פותר
זה לא קסם, ושווה לומר איפה זה נתקע. תמליל טוב בדיוק כמו האודיו שהוא נבנה ממנו, אז הקלטה עם רעש רקע חזק, או שלושה אנשים מדברים ביחד, עדיין דורשת הקשבה נוספת בלי קשר לכמות התמונות שנוצרו. וסרטון עם חיתוכים מהירים שמלא בטקסט וגרפיקה על המסך יכול לייצר המון תמונות גם כשלא נאמר שם שום דבר מסובך, אז הטריק הזה לא מציל כל פורמט באותה מידה. כדאי להתייחס למה שחוזר כטיוטה ראשונה מוצקה, לא כתחליף לצפייה בעשר השניות שבאמת חשובות.
נסו את זה על ההקלטה הבאה שאתם נמנעים ממנה
בפעם הבאה שהקלטה נוחתת אצלכם בתיבה והתוכנית הכנה שלכם היא לעולם לא לפתוח אותה, אל תוסיפו אותה לערימה. תנו אותה ל-Claude ושאלו את השאלה היחידה שבאמת מעניינת אתכם. "מישהו התחייב לתאריך יעד בשיחה הזאת?" "האם בכלל דיברו על המחיר?" תקבלו תשובה לפני שהייתם מספיקים לדלג ידנית על עשר הדקות הראשונות, ותדעו, בפעם הראשונה, אם שמונים הדקות הנותרות שוות חזרה אליהן.