לחקור לפני שפונים

אותה הצעה, שתי שורות פתיחה

שורה ראשונה: ״אני עוזר לחברות כמו שלכם לצמוח עם בינה מלאכותית.״

שורה שנייה: ״באתר שלכם יש שלוש משרות מכירות פתוחות ואין עמוד מחירים, מה שאומר לעיתים קרובות שכל הצעה נבנית ידנית. זה התהליך שאני מקצר לצוותים.״

השנייה היא דוגמה שהמצאתי, אבל שימו לב מה היא עושה. אי אפשר לשלוח אותה לאף אחד אחר. היא מוכיחה שמישהו קרא את האתר. ההבדל הזה הוא כל הרעיון של פנייה שמתחילה במחקר, והוא לא קשור לכלי שמשגר את המייל.

מה זה שלב המחקר

לפני שכותבים מילה אחת בהודעה, אוספים כמה עובדות על העסק ממקורות פומביים: מה הוא מוכר, למי, על מה הוא מגייס, איך הוא מפרסם. ואז שואלים על כל עובדה שאלה אחת: האם החברה הזאת תזהה את עצמה במשפט עליה? העובדות שעוברות הופכות לשורת הפתיחה. השאר נזרקות.

בינה מלאכותית טובה בחלק האיטי. לקרוא שלושים עמודים באתר של חברה, לשים לב לעמוד המשרות ולסיפורי הלקוח שחסרים, ולנסח שורה ראשונה שמצביעה על אחד מהם, לוקח למודל דקה. אדם עושה את זה ללקוח הפוטנציאלי הראשון, ובחמישי כבר מוותר.

גרסת המפתחים: הארווי

הארווי הוא סוכן מכירות בקוד פתוח (רישיון חופשי, בערך 3,900 כוכבים בגיטהאב) שרץ על המחשב שלכם, על מנוי קלוד פרו או מקס שכבר יש לכם, או על קודקס. בלי מפתח של ממשק תכנות. הוא עובד לפי היגיון המחקר, צעד אחרי צעד:

מאמנים אותו על אתר המוצר שלכם. הוא מציע אילו אותות שווה לאסוף על עסק, ואוסף רק את אלה שאישרתם. הוא מוצא עסקים, קורא בכל אחד את העמודים הציבוריים, כמו שימוש בסוכנות, פרסום או משרות פתוחות, מזהה מקבלי החלטות סבירים ובודק שכתובת המייל שלהם תקינה. אחר כך הוא מנסח רצף של שלושה מיילים שכל אחד מהם מתייחס לדבר ספציפי בעסק.

הטיוטות מחכות בתיבת יוצא לאישור שלכם. יש גם הפעלה אוטומטית, אבל צריך להדליק אותה במודע, ואני הייתי חושב פעמיים. תשובות שמגיעות מסווגות ומקבלות טיוטת מענה, ומה שלא ברור עובר אליכם.

צריך פייתון ומעט הקמה טכנית, והפרויקט ממליץ על דומיין נפרד לשליחה. זה כלי למפתחים או למייסדים טכניים, ואף אחד לא חייב אותו כדי ליהנות מהרעיון.

עושים את זה ביד עם קלוד

המחקר הוא פרומפט. מדליקים חיפוש באינטרנט בקלוד ונותנים לו עסק אחד:

חקור את החברה הזאת לפי האתר הציבורי שלה: [כתובת האתר]. מצא שלוש עובדות ספציפיות על מה שהיא עושה, למי היא מוכרת ומה היא השיקה לאחרונה או מגייסת. לכל עובדה צרף את העמוד שממנו לקחת אותה. אחר כך נסח שורת פתיחה בת שני משפטים להודעה ראשונה ממני, על [מה שאני מציע], שמתייחסת לאחת העובדות. סמן כל דבר שאתה לא בטוח בו.

זה עובד אותו דבר בשלושה מקומות. במכירות בין עסקים הוא מוצא את הסיבה לכתוב. בגיוס, אותו פרומפט על תיק עבודות פומבי של מועמד או על עמוד הצוות של מקום עבודתו הנוכחי נותן שורה שאומרת למה בחרתם דווקא בו. בשותפויות הוא מראה מה החברה השנייה כבר עושה, כדי שתציעו משהו שהיא עדיין לא עושה.

האדם נשאר בלולאה

מה שחוזר הוא טיוטה עם מקורות. פותחים את המקורות, מוחקים כל טענה שאי אפשר לאשר, ורק אז שולחים. שלב מחקר שממציא עובדה גרוע יותר מלא לחקור בכלל.

והערה אחת נוספת. דיוור מסחרי בישראל מוסדר בחוק. לפני ששולחים משהו בהיקף, בודקים מה מותר לשלוח ולמי.

מה עושים השבוע

בוחרים את הלקוח הפוטנציאלי האחד שאתם דוחים לכתוב אליו, מריצים את הפרומפט וקוראים את שלוש העובדות. אם אף אחת מהן לא גורמת לכם לומר ״זו סיבה לכתוב״, העסק הזה עוד לא שווה הודעה.