רשימות על עבודה עם AI
יותר מאמץ זה לא יותר תשומת לב
ביקשתם כפתור נודניק וקיבלתם מנוע תזמון? העלאת רמת המאמץ של הסוכן מחמירה לא פעם את התוצאה. כדאי להשקיע אותו קודם בהגדרת המשימה, ורק אחר כך להעלות את הרמה.
ביקשתם עוד חמש דקות
אתם רוצים כפתור נודניק במסך של שעון מעורר. זה חשוב, אז אתם מעלים את רמת המאמץ של הסוכן למקסימום. הוא חוזר עם מנוע תזמון, עמוד הגדרות חדש וריפקטור לקוד ההתראות. ביקשתם עוד חמש דקות וקיבלתם אפליקציית יומן. ועוד שילמתם על זה יותר.
אני פוגש גרסה של זה כמעט בכל צוות שאני מלמד. האינסטינקט נשמע נכון: עבודה חשובה, אז נותנים עליה הכול. אלא שהמחוון לא עושה מה שהשם שלו מבטיח.
מה המחוון באמת קובע
רמת המאמץ קובעת כמה הסוכן עושה לפני שהוא עונה: כמה קבצים הוא קורא, כמה כלים הוא מפעיל, כמה שינויים הוא מבצע. היא לא קובעת עד כמה הוא נצמד למשפט שכתבתם.
ברמה נמוכה, כפתור נודניק הוא מסך השעון והקוד שמאחוריו. במקסימום, הסוכן קורא את כל תיקיית ההתראות. כל מה שהוא קורא הוא משהו שהוא עלול לשפר. וכל שאלה שהשארתם פתוחה היא מקום שבו הוא צריך להחליט במקומכם.
כמה זמן נמשך נודניק? אף אחד לא אמר. כל בית עבר את הוויכוח הזה. ברמה נמוכה הסוכן בוחר מספר וממשיך. ברמה גבוהה הוא מגיע רחוק יותר, מוצא עוד פיצולי דרך, ומכריע בכל אחד לבד: שבע דקות, הגדרה למשתמש, מגבלת חזרות, טבלה חדשה במסד הנתונים. כל בחירה אפשר להצדיק. ביחד הן שינוי שאתם צריכים עכשיו לעבור עליו שורה אחרי שורה, ולא ביקשתם אף אחד מהם.
יש לזה גם גב מדידה, ואציג אותו בזהירות. כמה הרצות מבחן פומביות הראו שרמת מאמץ גבוהה יותר קיבלה ציון נמוך יותר במשימות שבהן שינויים שלא התבקשו נספרים לרעתך, גם שינויים טובים. מי שביקש כפתור נודניק לא רוצה למזג מנוע תזמון.
מתי המחוון כן משתלם
מאמץ גבוה הוא לא טעות. הוא הכלי הנכון לעבודה אחרת. כשהמשימה סגורה והקושי הוא במקרי קצה נסתרים, יותר חיפוש משתלם. תחשבו על באג מרושע שקופץ רק כששתי בקשות מגיעות יחד, או על מיגרציה מלאה בנתונים ישנים ומוזרים. אותן בדיקות מראות שמאמץ גבוה קיבל ציון טוב יותר במשימות קשות ומוגדרות היטב. המטרה קבועה, ולכן חיפוש נוסף יכול למצוא רק את מה שרציתם.
כלומר המחוון עוזר ברגע שהמשימה סגורה. כפתור הנודניק שלכם לא היה סגור אף פעם.
אותה מלכודת, בלי שורת קוד
לא צריך עורך קוד כדי ליפול לזה. בקשו מ-Claude דוח מעמיק על שאלה עמומה, למשל למה לקוחות עזבו ברבעון שעבר, ויכול להיות שתקבלו שנים-עשר עמודים: מגמות שוק, היסטוריית תמחור, הצעה לארגון מחדש. מה שהייתם צריכים הוא שלוש סיבות סבירות ואיזו מהן לבדוק קודם. מעמיק, על שאלה פתוחה, פירושו ניחושים ביותר מקומות.
משקיעים את המאמץ בהגדרה
לפני כל תוכנית, תנו לסוכן לכתוב דיון תכנון קצר: מה הוא מצא, אילו דפוסים שכבר קיימים בפרויקט הוא מתכוון להעתיק, וכל שאלה שהוא לא יכול לענות עליה לבד. אחר כך הוא שואל אתכם אותן שאלה אחת בכל פעם, ואתם מחליטים.
בכפתור הנודניק כל השיחה יכולה להיות שתי שאלות. כמה זמן נמשך נודניק? האם הוא שורד הפעלה מחדש של האפליקציה? ועוד תיקון אחד שלכם: ההתראה האחרת באפליקציה עושה את זה נכון, תעתיק אותה. חצי דקה מהזמן שלכם, ושתי החלטות שאחרת היו מתקבלות בלעדיכם.
סוכנים מדלגים הרבה על השאלות, במיוחד כשההוראה לשאול היא שורה אחת בתוך פרומפט ארוך. המשפט שגורם לזה לקרות באמינות:
עבוד איתי הלוך ושוב. תתחיל בשאלות הפתוחות שלך ובמתווה, ורק אחר כך תכתוב את התוכנית.
שמרו אותו איפה שקל להדביק ממנו. אחרי שענתם, התוכנית היא משהו שאפשר באמת לקרוא ולחתום עליו. כתבתי על איך זה נראה בתוכנית שאפשר לענות עליה.
למה קובצי הוראות ארוכים פוגעים
מודל עוקב אחרי מספר מוגבל של הוראות בצורה אמינה, וכל מה שנמצא בחלון שלו נמשך מאותו תקציב: קובץ ההוראות שלכם, הכלים, כל סקיל שטענתם. מערימים כללים, וזה שחשוב, לשאול לפני שמתכננים, טובע. הוראות קצרות וממוקדות מנצחות מדריך ארוך.
מתאימים את התהליך למשימה
שום דבר מזה לא מיועד לשגיאת כתיב בכיתוב של כפתור. אם הבקשה נכנסת במשפט ויש לה תשובה נכונה אחת, שואלים ולוקחים את התשובה. דיון התכנון נועד לעבודה שבה ניחוש שגוי עולה לכם אחר צהריים. הכלל שלי הוא הדרך הקצרה ביותר שעדיין נותנת לכם משהו ששווה לעבור עליו.
מה עושים השבוע
לפני המשימה הגדולה הבאה, הדביקו את המשפט הזה. ענו על השאלות שהוא מעלה. רק אז, אם העבודה קשה ועכשיו ברורה, העלו את רמת המאמץ. שימו לב מי קיבל את ההחלטות הפעם.